במלכים ב' ז', אנו רואים את ההגשה המופלאה של ה' לאנשי שומרון בזמן רעב. העיר הייתה במצור על ידי הארמים, והאנשים היו כל כך נואשים לאוכל שהם פנו לקניבליזם. בתגובה, ה' שולח נביא לומר למלך ישראל שהארמים יעזבו את העיר למחרת, ושהרחובות יתמלאו בשפע. הנבואה מתגשמת, ואנשי השומרון מוצאים שפע של אוכל ברחובות.
פרק זה משמש כתזכורת לנאמנותו ולספקו של האדון. אפילו בתוך הסבל והייאוש הגדולים, ה' עדיין מסוגל לפרנס את עמו. זה גם משמש כתזכורת לחשיבות האמון באדון ובהבטחותיו, גם כשזה נראה בלתי אפשרי. אנשי השומרון היו במצב נואש, אך הם עדיין הצליחו למצוא תקווה והספקה בה'.